הרגשות הם חלק בלתי נפרד מטבעו של האדם. האהבה, השנאה, הכעס, התקווה הקנאה, ההזדהות, האמפתיה, התסכול, כולם נולדו יחד איתנו. ביטוי הרגשות הוא מרכיב חשוב בהתפתחותו של האדם, הוא המאפשר לאדם לזהות את רגשותיו, ולהכיל אותם. ללא מודעות אישית לרגשות, אין, כנראה, אמפתיה והבנה לרִגשות הזולת. החברה בה אנו חיים לא מעודדת את האדם לבטא את רגשותיו, בוודאי לא את אלה הנחשבים שליליים בעיניה. המחיר שמשלם הפרט כדי להתאים עצמו לחברה יכול להשפיע על היכולת שלו לנצל את הפוטנציאל הרגשי שלו, ובכך לעכב את תהליך הבשלות הנפשית שלו.
לרגש הקִנאָה(קנאה בזולת, שהיא הרצון לנכֵס משהו שאין לך, וקנאה לזולת שהיא הפחד לאבד משהו השייך לך) השפעה רבה על עיצוב האישיות ועל בשלותה הנפשית. הקַנאוּת(תמיכה נלהבת עד כדי עיוורון, במטרה כלשהי, בין אם דתית, חברתית או פוליטית, ודבקות בה בכל מחיר, כולל השלטתה על הזולת) היא תופעה אישית וחברתית מעניינת במיוחד. קנאה וקנאות מקורן מאותו שורש, בעברית. jealousy ו-zeal, באנגלית,מקורן מאותה מילה יוונית, zelo. האם הקשר בין קנאה לקנאות הוא סמנטי בלבד? שָאלתי: מהו הקשר בין קנאה לקנאות? וגם, האם הקנאות היא רגש?
הקנאה בזולת והקנאה לזולת, כמו גם הקנאות, "במידה הטובה," או "במידה המתונה" קיימות בכל אחד ואחד. במידה הזו הן מאפשרות תחרות נושאת פרי, בבחינת "קנאת סופרים תרבה חוכמה". ובמידה הזו הן מאפשרות נאמנות לעניין, כמו בקנאה לפרטנר, ובקנאות לשפה העברית. הקנאה והקנאות, יכולות להפוך לתכונות אופי ריגושיות, אשר מובילות לדעות קיצוניות ולמעשים קיצוניים, ולהתנגשות עם ערכי מוסר (לדוגמא, רצח בן זוג, טרור מתאבדים, ועוד).
מה גורם לאדם להיות קנאי (מלשון קנאה) עד כדי רצח, מיהו אותו קנאי? מה גורם לאדם להיות קנא (מלשון קנאות) עד כדי עיוורון, מיהו אותו קנא? שָאלתי: האם יש תכונות אישיותיות משותפות לקנאי ולקנא?
הקנאי הטיפוסי הוא מי שדרגת הקנאה בזולת, והקנאה לזולת, היא כזו, שמרגש שמופיע מדי פעם, בהקשר זה או אחר, הופכת הקנאה להיות תכונת אופי ריגושית דומיננטית, אשר מדריכה את התנהגותו ואת שאר ההתייחסויות הרגשיות שלו וכאשר הוא חרד שמא יֹאבד מעמדו הייחודי, מתלקחת קנאתו לזולת, התלקחות שיכולה להסתיים ברצח.
הקנא הטיפוסי הוא מי שדרגת הקנאות אצלו היא בעוצמה ובמשך כל כך משמעותיים, שהיא הופכת להיות תכונת אופי ריגושית דומיננטית, ש"מזיזה" הצידה תכונות ועיסוקים אחרים. היא שולטת בהתנהגותו וברגשותיו. לעיתים עד כדי התנגשות עם השיפוט המוסרי, ועם קודים חברתיים אחרים.
יש קשר בין קנאה לקנאות ובין קנאות לקנאה. הקנאה בזולת והקנאה לזולת הם רגשות שמניעים ודוחפים את הקנא אל קנאותו. בוודאי שרגשות אלו מאפיינים את אישיות הקנאי. מצאתי תכונות אישיותיות דומות באישיות של הקנאי ובאישיות של הקנא. קווי האישיות המשותפים הם העדר בשלות נפשית, העדר יכולת אמפתית, העדר יכולת הזדהות, חולשה של האינטליגנציה התוך-אישית והבין-אישית, ובדרך כלל העדר יכולת לסובלנות כלפי הזולת. תכונות אלו הן הגורם לכך שאדם נהיה קנאי, או קנא.
הקנאה והקנאות משתרעות על פני טווח, החל ממצב של העדר עבור דרך מתינות, עד למצב של הקצנה.
יש קשר בין קנאות לקנאה. הקנאות, בהיותה דרך לשליטה על ההמונים (דרך דתית, בולשביקית, פשיסטית, ועוד) מבצעת מניפולציות על ההמון, באמצעות קנאה בזולת וקנאה לזולת; כמכשיר שלטוני יעיל, ורב ערך.
הקנאות אינה רגש, בוודאי לא רגש אופייני. אך היא תכונת אופי ריגושית, ויש בה אלמנטים רגשיים, שלהםהשפעה רבה על התנהגותנו.
הקשר בין קנאי לבין קנא, מופיע בדמותו של אברהם אבינו, אבי הדתות המונותיאיסטיות. אברהם מקנא בבנו, אברהם מקנא לבנו. עוצמת הרגשות הללו, מובילה אותו, בקנאות, עד כדי נכונות להקריב את בנו. את יחידו, אשר אהב. "מנקודת ראות מוסרית אברהם ביקש לרצוח את יצחק; מנקודת ראות דתית הוא ביקש להקריב את יצחק. וממש בסתירה זו מונחת האימה העשויה להדיר שינה מעיניו של אדם, ובכל זאת אברהם איננו מה שהינו בלא אותה אימה" (קירקגור, תשס"א, 27). הקנאה בזולת , הקנאה לזולתוהקנאות מתנגשות עם ערכי המוסר, וגוברות על האהבה.
אכן, קיים קשר הדוק בין קנאה לקנאות ובין קנאות לקנאה.
רונית פומרנץ גרפולוגית מקצועית. מוסמכת (MA) אוניברסיטת חיפה בחקר הרגשות.
